רגע לפני תום הקרבות, אברהם מרגיש כמו ברכבת הרים, אביב ושלומי מתים כבר להגיע לשלב הלייבים (גם אני!!) ומירי עצובה שהתחזיות שלה לא התגשמו ושהמתמודדים שהיא בחרה (וגם כאלה שלא) טובים יותר משחשבה. יאללה נלחמים.
"שבע בערב" – צליל שקורי ואיווה חלחל
איווה שרה טוב, אבל צליל שרה נהדר. הקול של צליל יותר צלול ונקי ושל אווה יותר מחוספס ומתאמץ. יכול להיות שאני פשוט אוהב יותר את גוון הקול של צליל או שאולי פחות אוהב את חיתוך הדיבור של איווה אבל ע"פ הביצוע הזה הייתי בוחר בצליל.
מירי לעומת זאת בחרה באיווה ושלומי בחר להציל את צליל ברגע הכמעט אחרון.
"גיטרה וכינור" – שרונה ירדן וידאל וליאור נעמן
ליאור שר את השיר אחד לאחד, מאוד מדוייק ומאוד רגוע. שרונה לעומת זאת לקחה את השיר לכיוון היותר רוקיסטי מגניב שממש עשה לי את זה. גם בשלב המאוחר יותר של השיר כשליאור קיבל בחזרה את השיר הוא כאילו כיבה את האור ששרונה הביאה לשיר. כאדם שאוהב אור, הייתי בוחר בשרונה.
אביב לא הסכים איתי ובחר בליאור. שרונה לא זכתה להצלה.
"שמש" – אופיר בן אהרון והאחים סלומון
אני לא חושב שאף אחד מהמתמודדים יצא טוב מהביצוע הזה. לאופיר היה קצת ייתרון כי השיר הזה ממש לא מתאים לשלישיה וזה מאוד מאוד פגע בהם. הביצוע בכללותו היה מאוד לוחץ, אולי בגלל הנסיון הלא מוצלח להתאים אותו לשלישיה ואולי סתם עיבוד מעפן. אם הייתי יכול לא הייתי בוחר באף אחד מהם אבל מכיוון שזה לא הפורמט, הייתי בוחר באופיר רק בגלל שהשיר התאים לו יותר ושמעו את זה.
אברהם בחר באופיר ואיש לא הצליח את האחים סלומון.
"חלק מהזמן" – רון עבדן ודודי בוזגלו
אני פחות מתחבר לסגנון הזה של השירים, כך ששני הזמרים נשמעו לי פחות או יותר בסדר ולא מעבר. הייתי בוחר ברון רק בגלל שאני יותר אוהב את החיתוך של המילים שלו. אצל דודי זה נשמע כאילו הוא מחבר מילים אחת לשניה בעוד אצל רון יש הפרדה הרבה ברורה יותר ובהעדר פרמטרים אחרים שאהבתי, הייתי בוחר ברון ע"פ זה בלבד.
גם שלומי בחר ברון ומירי בחרה להציל את דודי.
עיבוד לא מוצלח או שירה לא מוצלחת?
"מרוב אהבה שותק" – ירין מיוסט ונוי בן שבת
ירין לעומת נוי זה לא באמת כוחות. היא אוכלת את המיקרופון והוא נבלע איפשהו ברקע ואפילו המוזיקה מאפילה עליו. למרות שאני בד"כ אוהב ביצועים רגועים ושקטים במקרה הזה הוא לא לחץ מספיק ונוי אכלה אותו בלי מלח. אני, אם זה לא היה ברור, הייתי בוחר בנוי.
גם מירי בחרה בנוי וירין חזר הביתה לאחר שאיש לא הציל אותו.
"שיר ערש" – שני פונה ונטלי כחלון
שיר קשה לביצוע ועוד יותר קשה לשיפוט. זה היה עיבוד כל כך שונה משהכרתי ושתי הזמרות נשמעו פשוט מדהים. אני יותר אהבתי, במקרה הזה, את הרוך של שני שהיווה ניגוד גמור לעוצמה שנבעה מנטלי. על חודן של נקודות בודדות הייתי בוחר בביצוע הזה את שני.
אברהם לא הסכים איתי ובחר בנטלי ובכל אפשר לאביב לעשות את הקונצים שלו ולהציל את שני אחרי שכבר היתה בטוחה שהודחה.
"when i was a boy" – בר קרתי ואלי חולי
אלי התחיל מאוד נמוך והוא שר עם שפתיים כמעט סגורות מה שגרם לכך שזה נשמע כאילו הוא ממלמל. בר לעומתו פתח את הפה ושמעו כמו שצריך מה הוא שר. אני ממש נהניתי מהביצוע של בר ודי התאכזבתי בכל פעם שהשיר עבר לאלי. זה לא שלאלי אין קול טוב, אבל הוא צריך קצת יותר להפתח ולתת לעצמו לשיר. בביצוע הזה בחרתי בבר.
אביב לא הסכים איתי (זה קורה יותר מדי) ובחר באלי. לבר לא נשאר מי שיציל אותו.
ולסיום סיומת
שני שופטים שעולים לי על העצבים ברפטטיביות שלהם:
מירי היקרה, בסדר, הבנו שאת לא חושבת ששירים שקטים שלא מתפוצצים מתאימים לאודישנים. לא צריך להזכיר את זה כל פרק. זה שאת לא מסוגלת לשפוט משהו שלא מתפוצץ על הבמה מעיד יותר עלייך מאשר על השירים.
אביב היקר, בסדר, הבנו שאתה לא אוהב מזרחית. גם אני לא. אתה לא צריך לחפש דרכים יצירתיות להגיד את זה בכל פרק. הקטע עם הפלייליסטים (מעבר לזה שזה rip-off של משהו שרץ ברשת לפני שנתיים בערך) רק אומר שהטעם שלך שונה מהטעם של רוב העם. זה לא הופך את הטעם של רוב העם ללא טוב.
תגיות:אופיר בן אהרון, איווה חלחל, אלי חולי, בר קרתי, דודי בוזגלו, האחים סלומון, ירין מיוסט, ליאור נעמן, נוי בן שבת, נטלי כחלון, צליל שקורי, רון עבדן, שני פונה, שרונה ירדן וידאלתחת קטגוריות:דה ווייס, דה ווייס 4