ההפקה החליטו לעשות לי את החיים קשים העונה ובמקום שיהיה לי שבוע לכתוב את הפוסטים של סיום העונה, יש לי פחות מ 3 ימים. אז הפוסט של היום יהיה שילוב בין פוסט ההדחה של אורנה למבט לאחור על המודחים הקודמים. אני אנסה מחר להספיק לכתוב פוסט הבעד ונגד עבור כל אחד ממתמודדי הגמר. וביום שלישי – הגמר הגדול. אבל לפני כן, יאללה מספידים.
הספד לאורנה
זה היה כל כך קרוב, היד שלה כבר התרוממה לכיוון הכפתור ואז ברגע האחרון היא עצרה, הורידה את היד והפסידה 100,000 ש"ח. וזה חבל, כי די חיבבתי אותה, בעיקר לקראת הסוף כשהיא ושני הפכו לסוג של חברות ופתאום כאילו ירד ממנה משקל ענק מהכתפיים וגילינו אורנה חייכנית יותר, שמחה יותר וחופשיה הרבה יותר.
אני חושב שגם הפרידה מדן עשתה לה טוב. מרגע שהיא לא הייתה במערכת יחסים כאילו חושי הקנאה שלה הלכו לישון, העיניים הפסיקו לתור כל הזמן אחרי הנשים שדן דיבר איתן או חייך אליהן. באמת שאם הייתי רואה את אורנה של השבוע-שבועיים האחרונים בבית מההתחלה יכול להיות שהיא הייתה מתברגת אצלי בין המקומות הראשונים.
אם נתעלם לרגע מהרומן שלדעתי לא היה מוצלח במיוחד ודי נועד לכישלון, אורנה נכנסה לבית והצהירה על עצמה כדתייה שומרת נגיעה וככל שעבר הזמן ניתן היה לראות ששמירת הנגיעה היא לא בדיוק איסור מבחינתה אלא רק המלצה. בניגוד להרבה אנשים אחרים בתגובות שקראתי במהלך העונה, אני דווקא ראיתי ועדיין רואה בזה גישה לגיטימית. אני מאמין שכל אדם צריך לקבוע את המגבלות שלו עצמו ובהחלט יכול להיות שמישהי מעוניינת לשמור מרחק ונגיעה מאנשים שהיא עדיין לא מכירה (בין אם מבחינה דתית ובין אם מבחינת רתיעה אישית) אבל לאחר כך וכך ימים בבית משותף היא מרגישה שהם הגיעו לדרגת אינטימיות שמאפשרת מגע מבלי שזה יהיה הפרה של הערכים שלה. דברים משתנים עם הזמן, יחסים משתנים עם הזמן וכך גם דרגת הקרבה שאדם מוכן להיחשף אליה מול אנשים שונים.
ההדחה של אורנה הייתה די צפויה ולא מפתיעה. היא הודחה כבר בעבר וחזרה רק באמצעות תרגיל של ההפקה. בסקרים כולם היא הגיעה למקום האחרון בהפרש ניכר ממעיין שהגיע למקום החמישי. הדבר היחיד שאכזב אותי בהדחה הזאת זה שהיא לא לקחה את הכסף. זו הייתה יכולה להיות הדחה כל כך הרבה יותר יפה אם זו הייתה הדחה מבחירה.
תפיסת עולם אחרת
על דת וטבעונות
חמימו, אביחי, שרון, מעיין לכולם שם היה כל כך ברור שאין מקום להשוואה בין הצורך של אביחי להניח תפילין והצורך של שני לא לאכול מוצרים מן החי. הרי ברור שתפילין הם חשובים יותר מחלב סויה, איך אפשר בכלל להשוות? אז זהו, שאפשר ויותר מזה – חשוב להשוות. ההנחה המובלעת שאמונה דתית עולה בחשיבותה על אמונה מוסרית היא אחת הרעות החולות של החברה שלנו (ולא רק שלנו) ואני שמח שמתחילים להישמע קולות נגד ההשתלטות של הערכים הדתיים על ראש הסולם – גם של אלו שאינם מאמינים.
עצם הזלזול שלהם בדעתה של שני מקומם אותי. איך מעז שרון לקרוא לה "בורה" ולצעוק עליה לסתום את הפה רק משום שניסתה להבהיר שסולם הערכים שלהם שונה. היא הרי לא מניחה תפילין, היא גם לא מאמינה שלתפילין יש איזושהי משמעות אמיתית בעולם הזה. לעומת זאת היא מאמינה שפגיעה ביצורים חיים, כל פגיעה שהיא, אינה מוסרית. אז למה היא צריכה לשים בראש סדר העדיפויות שלה דווקא את הצורך של אנשים לעטוף את עצמם ברצועת עור שלמיטב אמונתה אין לה שום ושמץ של משמעות במקום לדרוש מהאח להכניס לחדר אוכל שאינו עשוי חלב (ויש מספיק מאכלים לבנים כאלה, אז בחייאת אח גדול).
הטיעון היחיד שהייתי יכול לקבל מחבורת התפילין (ושמשום מה הם לא טענו אותו) הוא טיעון הרוב. בחדר היו 3 אנשים שרצו תפילין ורק אחת שרצתה אוכל לא חלבי ולכן במקרה הזה אפשר היה להסכים שהתפילין צריכים לקבל קדימות. אבל כפי שאמרתי, הם לא טרחו אפילו לטעון את הטיעון הזה כי עצם הרעיון שמישהו רואה סולם ערכים שונה כשווה ערך לסולם הערכים שלהם היה בלתי נתפס מבחינתם.
ביום שבו אנשים יוכלו באמת לקבל את העובדה שיש תפיסות עולם שונות ולקבל את זה שאף אחת אינה בהכרח נעלה על האחרת, אולי אז נוכל לחיות בשלום אמיתי אחד עם השני… לפחות בבית האח.
בקטנה
- אם שני נראתה לכם מאוד מיודדת עם קורין ושי מיקה, זה בגלל שהיא מכירה את שתיהן דרך חברים משותפים. זה לא שהן חברות שיוצאות או מבלות ביחד, אבל הקשר קיים.
- בהמשך לויכוח של שרון עם שני לגבי התפילין מול הטבעונות, לא הראו איך שני אמרה לשרון שירגיע כי היא יודעת דברים שהוא לא סיפר ואולי הוא לא רוצה לספר כי "תזכור ליד מי ישנתי בלילה". אני מניח שזה אומר שעומר סיפר לשני על נושא ההאשמה של שרון בהטרדה מינית ועל זה היא דיברה.
- האח אגב, לא רצה כנראה ששרון יצא ראשון כי הוא ממש חיכה שהוא ייכנס לשירותים לפני שהוא הפך את הכפתור לאקטיבי.
- לגבי השיר של אורנה בלופ – אני נכנעתי אחרי 5 חזרות של השיר ושמתי את השידור על ווליום נמוך בטירוף. ועדיין חצי שעה אח"כ בזמן שהוצאתי את הזבל מצאתי את עצמי מזמזם את השיר. בינתיים זה כבר עבר לשמחתי אבל זה היה יום נוראי מבחינתי.
- אני לא יודע אם זה עבר כמו שצריך בפרק – הסיבה היחידה שבגללה כולם החליטו לצאת הייתה שהשבת התקרבה ולא נראה היה שלאח אכפת מזה. הוא לא ארגן להם ארוחת שבת או הדלקת נרות שבת. מעבר לכך הם הגיעו למסקנה שאם האח ימשיך לעשות להם דברים במהלך השבת זה יהיה מיותר כי אורנה ואביחי וחמימו לא יסתכלו על הפלזמה בשבת וגם לא יוכלו ללחוץ על הכפתור. מהון להון הם בחרו לצאת שעתיים לפני השבת כדי להספיק להתכונן אליה כמו שצריך.
יצאו בגלל השבת
שווה ציטוט
- "אם אני אצא אני אהיה שמח בשבילך, אם את תצאי אני אהיה שמח בשבילי"
דן מעציב את אורנה - "אורנה, תירגעי דן יחזור"
שרון לא הבטיח לקיים - "תמיד היה לי חלום קטן להיות בבית משוגעים"
מעיין הגשימה את החלום עוד בתחילת העונה
וכעת, הגיע הזמן להסתכל על כל המודחים שהיו ולראות מה בעצם אנחנו זוכרים מהם.
אסתר ליברזון נמר
אסתר, כמו הרבה מודחים ראשונים, הייתה מבחינתי אחד הפספוסים של העונה. היא הייתה בחורה שקולה, יציבה ומעניינת. כשיצא לה לדון עם מישהו בנושא מסוים אפשר היה לראות שיש לה ידע ועמדה ברורה שלמרות שהייתה עמדה שונה משלי במקרים רבים, לפחות היא הייתה מסודרת ומגובה והורכבה מהרבה יותר מסתם סיסמאות שמופרחות באוויר. זאת ועוד, כאשר אסתר ישבה לשיחה עם מישהו, בין אם שיחה רגשית ובין אם דיון/ויכוח, היא נתנה כבוד למי שיושב מולה. היא הקשיבה וענתה לעניין וזה אומר הרבה מבחינתי. במעט זמן שהיה לה היא סירבה לדבר על אנשים מאחורי גבם, שזה מאוד קל בימים הראשונים, אבל דווקא בגלל זה אני מבואס שלא יצא לנו לבדוק אם היא הייתה מצליחה לשמור על הערכים הנעלים האלה אחרי תקופת ההסתגלות לבית האח. פספוס.
אחד הפספוסים של העונה
תהילה אסודרי
תהילה הייתה הדמות ההפוכה ל"מנצח הריאליטי הישראלי". היא אהבה מאוד לבחוש בקלחת אבל טענה בתוקף שהיא לא עושה את זה (לא אמינה), היא זגזגה כל הזמן בין הטענה שהיא חזקה בבית לחוסר בטחון מוחלט במעמד שלה כך שהיא לא תפסה את עמדת המוביל אבל גם לא את עמדת האנדרדוג, היא לא הפסיקה להתלונן והיא לא נראתה מספיק טוב בשביל שאפשר יהיה לסלוח לה על כל הדברים האלה ולמשוך אותה לגמר. במילים אחרות, מלבד הבחישה הבלתי פוסקת בקלחת לא היה לתהילה שום דבר שימשוך את מצביע הSMS הממוצע להציל אותה. אה כן… והיא נתפסה כחיקוי של ליהיא גרינר ואת זה כבר ראינו בעבר.
חזי חיים
חזי ניסה לדמות את עצמו לעשיר מצליחן שנמצא בבית האח הגדול בשביל לעשות "אווירה טובה" ושהוא לא באמת צריך את הפרס. אבל על הדרך הוא יצר בינו לבין הצופים טריז כי כבר בשלב תעודת הזהות הוא כאילו אמר לנו "אני יותר טוב מכם". ה"אווירה הטובה" שהוא ניסה להשרות לא ממש עבדה וגם הרומן עם עדן לא הצליח לתפוס את לב הצופים. אישית, הרומן הזה הרגיש לי מאוד מאולץ, גם מצד עדן וגם מצידו. הוא השרה תחושה של חוסר אמינות, כאילו הוא משחק דמות. וכאשר הוא חזר בגלגל ההצלה לוחמני יותר ובלי "אווירה טובה" , גם אז זה לא היה אמין. אני תוהה אם אפילו לרגע ראינו שם את חזי האמיתי.
כוכב פרי ושמוליק ספן
כוכב ושמוליק היו כמו יינג ויאנג, כביכול מועמד אחד, אבל שמורכב משתי דמויות כל כך שונות שזה היה פשע לתת להם להיות מודחים ביחד. כוכב הייתה אחת הדמויות שלא סבלתי. היא הייתה כוחנית, דורסנית, עילגת ומזגזגת בלי הכרה בין דעות בהתאם למה שהתאים לה באותו רגע. הרצונות הנוכחיים שלה היו חשובים לה יותר מכולם והיא לא בחלה בשום דרך להשיג אותם. והיא הייתה קולנית וכל הזמן ניסתה להיכנס למרכז העניינים.
שמוליק לעומתה היה חמד של בחור. שקט, רגוע וחייכני. תמיד הייתה לו מילה טובה, תמיד הוא היה מוכן לעזור, ולא נראה שהיה אכפת לו מהמשחק כמו שלאשתו. הוא ראה את המצב כמות שהוא – תקופה חביבה שבה הוא הולך ליהנות מחוויה חד פעמית. אם הוא לא היה עם כוכב, אני באמת מאמין שהוא היה מגיע לגמר ולו רק בגלל שאף אחד לא היה מעמיד אותו להדחה.
תאלין אבו חנא
תאלין הייתה אחת מהדמויות המרגשות של העונה ואני חושב שזה פספוס שהיא לא הגיע לגמר. היא הצליח להסתדר עם כולם בבית מבלי להיעלם לחלוטין ברקע. אני חושב שהיא הייתה הטראנסית הראשונה בכל העונות של האח (היו 3, סתיו ועקנין, מייקל אלרוי, ותאלין) שלא הייתה תמיד שקטה ונעלמת. והיא הייתה מרגשת. הסיפור שלה על הניתוק מהמשפחה, השירה עם נסרין, השמחה שלה בראש השנה האזרחי, כל אלו היו רגעים טלוויזיוניים של רגש טהור. אני לא חושב שיש מישהו שיכול לומר עליה מילה רעה. היא אחת הדמויות שאני הכי מתגעגע אליהן העונה.
רגעים טלוויזיונים של רגש טהור
שם ברדוגו
שם לא היה כוס התה שלי. הוא הציג את עצמו כ"יודע כל" בויכוחים, אבל בכל פעם שהגיע לנקודה שהוא לא ידע מה לענות עליה הוא פשוט נענע בראשו כאילו זה שמולו לא מבין כלום והוא לא ידע להתווכח בשקט ותמיד זה נשמע כאילו הוא צווח על זה שמולו. זה לא שלא סבלתי אותו, הוא דווקא היה אחד הדמויות שהייתי יכול ללמוד לחיות איתן (מלבד קטעים מזוויעים כמו איחול סרטן בגלל אוכל), אבל ממש לא היה אכפת לי כשהוא הודח. הייתי יכול לחיות איתו כי כשהוא לא התווכח עם אנשים הוא היה ממש סבבה, הוא היה מצחיק, הוא ידע לעשות כיף וגם לאט לאט הוא למד להתווכח. אבל עם הזמן הוא גם נכבה יותר ויותר. הבידוד מאוד הציק לו והוא התגעגע מאוד לחברה שלו ובסופו של דבר אני חושב שהוא חש הקלה אדירה כשקראו לו לצאת מהבית. הייתי שמח רק אם זה היה קורה לפני ששרון גל נכנס ולקח לעצמו את הקרדיט על ההדחה הזאת.
אנסטסיה טל
אנסטסיה נכנסה לבית מלא בזוגות קיימים מה שמנע ממנה מלפתח את הפוטנציאל שלה. אפילו יחסים אפלטוניים היה קשה לפתח בזמן הקצר שהייתה שם כי רוב המתמודדים אהבו לבלות לבד עם בני זוגם. היא הייתה בבית כל כך מעט זמן עד שלא ממש הספקנו לפתח עליה דעה מוצקה או איזשהו רגש כך שההדחה שלה הייתה מעין "filler" עד להדחות המעניינות יותר.
עדן סבן
עדן טענה שהיא לא נכנסה לבית בשביל למצוא זוגיות ולמרות זאת הצליחה למצוא אחת פעמיים. בפעם הראשונה, עם חזי, זה הרגיש מאולץ ולא אמין. בפעם השנייה, עם אנדל, זה הרגיש קצת פחות מאולץ ולקראת הסוף ממש האמנתי להם. אני מאוד אשמח לראות אם יצא מזה משהו מחוץ לבית. מעבר לכך, עדן הייתה דיירת מעניינת ומרגשת בבית, במיוחד כשהגיע השלב של המפגשים עם המשפחות. לראות אותה כמעט שוברת את הדלת בשביל לחבק את אמא שלה היה מפעים. לראות אותה טוחנת אוכל מגעיל ופחות או יותר מכריחה את האחרים גם לאכול בשביל שאנשים יראו את בני המשפחה שלהם היה מעורר הערצה. מבחינתי היא תיזכר כמתמודדת עם הכי הרבה לב העונה.
עם אנדל זה הרגיש פחות מאולץ
אנדל קבדה
לאנדל לקח זמן להיכנס לי ללב ומאוד לא חיבבתי אותו בהתחלה, הוא נראה לי מרוחק ומוזר, החלק מהכניסה שלו שבה הוא ברח מהקהל וכלה בשפה ה"לא תקינה פוליטית" שלו. אבל עם הזמן הוא נפתח ויכולנו לראות את האנדל שמאחורי החזות שהוא הציג. אותו אנדל שברגע שהוא מתחבר עם מישהו הוא יעשה הכל בשבילו. אותו אנדל שנותן לעצמו לאהוב ולהיות פגיע בפעם הראשונה. אני מקווה בשבילו שמה שהיה לו שם עם עדן ימשיך גם מחוץ לבית כי זה ממש גרם לו לזרוח.
ג'ודי עמר
ג'ודי נכנסה אל הבית בחטא – היא רצתה להפריד זוג קיים (מעיין ואביחי) כי לטענתה מחוץ לבית היה משהו בינה ובין אביחי. אחרי שבשבוע הראשון היא הבינה שאביחי לא בעניין שלה (לפחות לא בבית האח) ושאין לה סיכוי שם ושהיא יוצאת כלבתא מכל הסיפור, היא שינתה כיוון. אם בזה זה היה נגמר סביר להניח שהיא הייתה מודחת לפני אנדל או עדן, אבל מעיין השמיעה קולות של קנאה והפכה את ג'ודי למעין קורבן על המסך מה שקנה לה שבוע ספייר. בלי קשר לכל העלילה הזאת, ג'ודי הייתה מתמודדת יחסית מעניינת שהייתי שמח אם הייתה נכנסת בהתחלה ומצליחה לפתח קו עלילה משל עצמה.
עומר גורדון
עומר מבחינתי הציל את העונה כשהוא גרם להפסקת סאגת שני-דן-אורנה. אבל מעבר לזה, הוא היה אחד האנשים שלא נתנו למשחק להיכנס להם לראש, הוא שמר על פאסון, בחר בפינצטה את הריבים שהוא נכנס אליהם וידע לקחת את הכל בקלות. על הדרך הוא גם הכניס פה ושם בקטנה לשרון גל שזו מצווה מבחינתי. היה ברור לכולם, גם לו עצמו, שהוא לא הולך להגיע לגמר, אבל מעט הזמן שהוא היה שם הספיק בשביל לשנות את האווירה שהייתה בבית וזה המון בשביל דייר חדש.
דן רושנסקי
דן היה אחד האנשים שחיבבתי יותר בתחילת הדרך, התעצבנתי עליו בהמשך, חיבבתי אותו אפילו יותר לקראת הסוף ואז התעצבנתי עליו בסוף. חיבבתי אותו בעיקר בגלל שהוא היה קונסיסטנטי באידיאולגיה האתאיסטית שלו ובגלל שהדיונים/ויכוחים הוא ידע להקשיב לצד השני, לקבל את מה שנראה היה לו שראוי לקבל ולדחות את מה שהוא בחר שלא להסכים איתו. והוא עשה את זה בכבוד, בלי לזלזל ובלי להתלהם. התעצבנתי עליו בעיקר בגלל הצורה שבה נכנס לקשרים בבית האח ויותר מזה בגלל הצורה שבה סיים אותם, או יותר נכון העובדה שלקח לו יותר מדי זמן לסיים את השני שבהם למרות שהוא הציג סימני עייפות וחוסר רצון כבר יותר מחודש, רק כדי להישבר רגע לפני ההדחה.
ולסיום סיומת
יאללה גמר!
תגיות:אביחי אוחנה, אורנה דנינו, אנדל קבדה, אנסטסיה טל, אסתר ליברזון נמר, ג'ודי עמר, דן רושנסקי, האח הגדול, האח הגדול 8, חזי חיים, חיים שועי, כוכב פרי, מעיין אשכנזי, עדן סבן, עומר גורדון, שם ברדוגו, שמוליק ספן, שני גולדשטיין, שרון גל, תאלין אבו חנא, תהילה אסודריתחת קטגוריות:האח הגדול, האח הגדול 8